תפריט
אחת השאלות הנפוצות ביותר שיוצא לי לשמוע היא איך לגרום לילדים להקשיב. הורים רבים מתמודדים עם סיטואציות שונות בהן הילד לא מקשיב ומתעלם מהבקשות שלהם. מצב זה, עלול להיות מתסכל ולהוביל אותם לנקוט בגישה של שליטה או כפייה – דבר שכביכול יכול לעבוד בשנים הראשונות כשהילד צעיר, אבל לא עובד לאורך זמן, ויותר מזה, פוגע בקשר בין ההורה לילד.
חשוב להבין שהמפתח לשיתוף פעולה של הילדים, טמון בבניית מערכת יחסים משמעותית ומיטיבה בין הורה לילד. קשר ש מבוסס על אמון ואהבה. זאת מכיוון שילדים (ותכלס, גם מבוגרים) מקשיבים ונוטים להיענות יותר לבקשות כאשר הם מרגישים בטוחים, מוגנים ומובנים. לכן, לא מספיק ללמוד או "לקבל טיפים" איך גורמים לילד להקשיב, אלא בעיקר גם איך לטפח איתו מערכת יחסים משמעותית ואוהבת.
אין נוסחת קסם. וכמו שכתבתי מעלה, הדגש על חשיבות הקשר המשמעותי בין הורה לילד כמפתח מרכזי לשיתוף פעולה ישנם טיפים שיכולים לעזור להורים להניע את הילד לשיתוף פעולה ולהתמודד עם ילד שלא מקשיב להם. הנה כמה מהם:
פעמים רבות, הילד לא מקשיב מכיוון שהוא לא פנוי רגשית או פיזית. בדיוק כמו שאנחנו ההורים מתקשים לתפקד כשאנחנו רעבים או עייפים, כך גם הילדים. כשהצרכים שלהם לא מלאים – למשל כמו רעב, עייפות וצורך ללכת לשירותים – הם יתקשו להתרכז ולהיענות לבקשות של שלנו ההורים.
כמה טיפים שיכולים לעזור:
בגילאים צעירים, אחת הדרכים היעילות להוביל את הילדים היא דרך משחקיות. ילדים מגיבים היטב למשחקים, וכשהופכים את המטלות למשחק – זוכים בהרבה יותר שיתוף פעולה.
דוגמאות למשחקים שיכולים לעזור:
כאמור, אחד המפתחות החשובים ביותר לגרום לילדים להקשיב, הוא בניית אמון ביניהם לבין ההורים. ילדים מקשיבים יותר כאשר הם בטוחים בקשר שלהם עם ההורים ויודעים שהם מקיימים את ההבטחות שלהם, בין אם הן נעימות ובין אם מדובר בהצבת גבול שעלולה לתסכל אותם.
כדי ליצור אמון, חשוב להימנע מאיומים או הבטחות שההורים לא מתכוונים לקיים. לדוגמא, איום כמו "אם לא תיכנס למכונית עכשיו, אני אסע בלעדיך" אולי יגרום בשלב הראשון לילד להיבהל ולבוא, אבל בשלב הבא הוא יבין שההורה לא מתכוון לכך והדבר יפגע באמון שלו. במקום לאיים, חשוב להיות ברורים וכנים עם הילדים, להציב את הגבול בעקביות ונחישות, ולגלות אמפתיה מבלי לוותר על הגבול.
האווירה הכללית בבית משפיעה מאוד על רמת הקשב של הילדים. כשהאווירה מתוחה, הילדים עלולים להגיב בחוסר הקשבה או התנגדות. כשהילדים מתנגדים, לעיתים אנחנו הרבה פעמים יכולים להיכנס איתם "ללופ" או למאבק כוח שלא נגמר. מאבק מסוג כזה יכול לחזר על עצמו שוב ושוב, עד שאנחנו "מאבדים את זה" ויוצאים לגמרי משליטה.
טיפים מעשיים ופרקטיים לשינוי האווירה:
ילדים צריכים גבולות כדי להרגיש בטוחים. כשהגבולות ברורים ועקביים, הילד יודע למה לצפות ומרגיש שהוא יכול לסמוך על הוריו. חשוב להציב גבולות מתוך אהבה, אמפתיה והבנה לתסכול שהם עלולים לעורר, ולא מתוך כעס או איומים. חשוב לזכור שהגבול הוא שלנו ההורים ולא של הילד. אנחנו מציבים את הגבול, ועלינו האחריות הבלעדית לאכוף אותו. כאשר מציבים את הגבולות בצורה נכונה הם יכולים אפילו לחזק את הקשר שבין ההורה לילד. אחד הדגשים החשובים הוא לזכור שלמרות שאני זה שהצבתי את הגבול, לא אומר שאני לא יכול להתבאס ולהבין את הילד שלי ואת רגשותיו. הגבול לא אמור להפריד בינינו, אלא זה אני והילד שלי ביחד בזה מול הגבול.
אם אתם שואלים את עצמכם מה עושים כשהילד לא מקשיב? תדעו שאתם ממש לא לבד. הורים רבים מתמודדים עם סיטואציה שבה הילד לא עושה את מה שהם מבקשים. מצב זה בקלות מוביל לעימותים, עונשים ומתח רב בבית. כדי להימנע מכך ככל הניתן, אני ממליצה לאמץ כלים מעשיים, שיכולים לעזור בהגברת שיתוף הפעולה של הילדים, אך יותר חשוב מכך – בביסוס של מערכת יחסים משמעותית ואוהבת ביניכם לבינם. אם אתם זקוקים להכוונה בנושא, אשמח לחלוק איתכם את הידע שלי ולתת לכם את הכלים הדרושים לכם תוך ליווי פרטני ומעמיק או בסדנת ההורות שלי – יחסים לפני הכל.
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בטלפון 054-7586892 כדי לתאם שיחת ייעוץ ראשונית, ללא עלות.