לפני כמה שבועות סבא של הבנות שלי נפטר. הן בנות 6 ו־4 והיו מאוד קשורות אליו. מאז אני רואה שהן עצובות ולפעמים בוכות. אני כל הזמן מנסה לעודד אותן לא להיות עצובות ולא לבכות, אבל מרגישה שזה לא תמיד עוזר. איך נכון לעזור להן להתמודד עם העצב והאובדן?
קודם כל - חיבוק גדול! תנוחמו מהשמיים 🩵.
תראי, אחד הדברים הכי חשובים הוא לדעת שלהיות עצוב או לבכות זה לא דבר רע.
אני אומרת את זה גם לנו ההורים (שלפעמים קשה לנו מאוד לראות את הילד שלנו עצוב או לשמוע אותו בוכה) - וגם כי חשוב שזה יהיה המסר שיעבור לילדים שלנו.
לבכות ולהיות עצובה זה לא רק בסדר - זה גם חשוב. לעצב ולבכי יש תפקיד משמעותי (כמו שלכל הרגשות שלנו יש תפקידים מאוד חשובים) - וחשוב לא לבטל אותם, אלא לתת להם מקום. לפעמים רק מתוך העצב נוכל להגיע לשמחה אמיתית ושלמה - כי אם נדחיק רגשות ונהפוך אדישים, לא נהיה באמת שמחים אלא פשוט לא מרגישים.
אפשר ממש ליזום שיחה איתן ולדבר על זה - להסביר שזה בסדר להיות עצובים וזה בסדר לבכות, וזה אפילו חשוב. לבכי יש תפקיד - הוא עוזר לנו לנקות את העצב מבפנים.
אפשר גם לעשות שיח משותף ולחשוב יחד מה יעזור להן כשהן מרגישות עצובות וחושבות על סבא -
ובעיקר - פשוט להיות שם בשבילן ולהקשיב 🩷.
בדיוק בשביל זה פתוחה קבוצת הוואטסאפ של "יחסים לפני הכל" 🎯
לחצו כאן והצטרפו לקבוצה, בה תוכלו:
הקבוצה נפתחת אחת לשבוע - ללא עלות 🌿
המתמחה בליווי מדויק של הורים לילדים בכל הגילאים, עם ניסיון רב בהתמודדות עם המורכבויות השונות בתא המשפחתי.
יוצרת סדרת ספרי הילדים ״לולי וגולי״, המקדמת שיח רגשי נגיש ומעמיק בתוך הבית.
מאמינה שיחסים תמיד לפני הכל.
